שם התערוכה: בעומק פני השטח
מיקום: גלריה פריסקופ, תל אביב
אוצרת: גלינה ארבלי

מקור המילה “עיטור” נובע מהמילה הלטינית Ornare, שפירושה לא רק לקשט ולהוסיף יופי אלא גם לסדר ולארגן. מאז ראשית הציוויליזציה העיטור מבטא את הצורך הבסיסי לשלב מימד אסתטי אנושי על ידי ארגון מחדש של הדברים הקיימים.
ניתן לחלק את העיטור לשלושה היבטים:
צורה – העיטורים מורכבים מדפוסים חוזרים

1. צורה – העיטורים מורכבים מדפוסים חוזרים;

2. מטרה – העיטור נועד להוסיף יופי לדבר אחר, ולכן אינו ישות עצמאית אלא כפוף לדבר שהוא מקשט (למשל חפץ, מבנה או ציור);

3. פרספקטיבה כלפי המתבונן – מטרת העיטור היא לרצות את עין המתבונן, ליצור נוחות ויזואלית ואסתטית, ולהשרות אווירת סיפוק נעימה.

במהלך התערוכה, האמנית מעיין בן־יונה מנסה ליצור סדר חדש בתחום העיטורים שבו היא עוסקת בשנים האחרונות ולבחון מה קורה לחפץ (המקושט) כאשר הצורות שנועדו לעטר אותו (הפונקציה) חורגות מגבולות פני השטח של החפץ.

בתערוכה זו, שהיא תערוכת היחיד הראשונה שלה, מעיין לוקחת את דפוסי העיטור בהם היא משתמשת בעבודותיה, מפרידה אותם מפני השטח של הכלים שעיטרו אותם, ומעניקה להם חיים תלת־ממדיים – לפעמים כחפץ עצמאי של כלי אחר, ולפעמים כעיטור תלת־ממדי שמקשט כלי. באמצעות פעולת הפירוק והבנייה מחדש, היא משנה את הצורה הכללית של חפצים מוכרים ויוצרת חפצים חדשים, חיים ומלאי אופי, המעצבים עולם חדש ומזמין של נדודים. עולם מלאכותי זה מעורר תחושה של טבע מוקפא במקומו אך מתמיד בתנועה, ומזמין את המתבונן להתנתק מהעולם החיצוני ולהיסחף לתוך החפצים, הדפוסים והעיטור התלת־ממדי, המעניקים אופי ואישיות ייחודיים.

בשיטה זו, החפצים המוצגים בתערוכה חוזרים לעולם הטבע, חזרה שמתבטאת הן בצורתם המעגלית והעגולה והן בצבעי החומר הטבעיים – פורצלן לבן טבעי וחימר שחור. בנוסף, נוצר מתח בין העדינות של הפורצלן לבין הגסות והחספוס של החימר.

כתוצאה מכך, התערוכה מציגה עולם מלאכותי המזמין את הצופה לשוטט בין החפצים המעוטרים, להתבונן בהם מקרוב ולהתפעל, לחקור את פרטיהם ולעקוב אחרי התנועה הקפואה של החפצים הפועלת לפענח את מבנם, תוך הרהור על תהליך היצירה האמנותי שממירה דפוס דו־ממדי לדפוס תלת־ממדי.

צילום: איה ווינד
כתבה בעברית על התערוכה במגזין Portfolio